קולה של הנובה #28 – שלומי זיו – לזכור את ארנון זמורה

קשה להאמין שהאיש שיושב מולנו היום עם חיוך גדול הוא אותו אדם שנחטף לעזה בבוקר השביעי באוקטובר, לאחר שנאלץ לנהוג את רכב החטיפה של עצמו.

הטנדר הלבן שבו נהג הפך לאחד הסמלים המזוהים ביותר עם מתקפת החמאס על ישראל.

לצידו ישב אנדריי קוזלוב, שלא הבין באותם רגעים לאן הם נלקחים. מאחוריהם ישב מחבל חמאס במדי צה"ל, כשנשקו מכוון לעבר שלומי לאורך כל הנסיעה.

באותו בוקר עבד שלומי כמאבטח בפסטיבל הנובה והמאשרום תחת פיקודו של חברו הקרוב, אביב אליהו ז"ל, מנהל האבטחה של האירוע. בזמן ששלומי נחטף לעזה, אביב המשיך להילחם ולהכווין מאות מבלים אל ציר המילוט, תוך שהוא קורא להם לרוץ מזרחה, "תרוצו לכיוון השמש". זמן קצר לאחר מכן נהרג במהלך הקרב.

רק לאחר שחולץ ממנהרות החמאס במבצע ארנון, כעבור שמונה וחצי חודשים בשבי, נודע לשלומי מה עלה בגורל אביב ורבים מחבריו. במהלך השבי הכיר את אלמוג ג'אן, ובין השניים נרקמה חברות עמוקה שהפכה לעוגן של תקווה בתוך המציאות הבלתי נתפסת של רעב, התעללות ומאבק יומיומי לשרוד. בזמן ששלומי נאבק על חייו בעזה, אשתו ניהלה מאבק בלתי פוסק להשבתו, ובמשך חודשים קיבלה מידע מודיעיני רגיש על מצבו, בתקווה שהרגע שבו יוכל לחזור הביתה אכן יגיע.

כיום שלומי נוסע ברחבי הארץ ומספר את סיפורו. הוא רואה בכך שליחות. להעיד על מה שעבר, להנציח את חברו אביב אליהו ז"ל ואת פקד ארנון זמורה ז"ל, שעל שמו נקרא מבצע החילוץ ושנתן את חייו כדי להשיב אותו הביתה.

זהו פרק על הישרדות, על חברות, על גבורה, ועל המשמעות של הזכות לחזור הביתה ולספר.