כנס אבלים – כתבתו של רועי אטינגר – חדשות שישי – כאן 11

במהדורת שישי האחרונה של כאן 11 שודרה כתבתו של רועי אטינגר, שליווה את מפגש המשפחות השכולות שהופק ביוזמת והובלת עמותת קהילת שבט הנובה והתקיים בים המלח, מפגש אינטימי ומשמעותי לכ-200 משפחות שאיבדו את יקיריהן במתקפת הטרור על פסטיבל הנובה והמאשרום.

כמעט שנתיים וחצי חלפו מאז ה 7 באוקטובר, והצלקת עדיין חיה ונושמת. בתוך הכאב היומיומי, המפגש הזה אפשר להורים ולאחים להיות יחד בלי להסביר. לנשום עמוק. לשחרר. להיות מוקפים במי שמבינים את מה שאין לו מילים.
טל שמעוני, שורדת נובה ומי שמלווה תהליכי ריפוי בעמותה, ניסחה זאת בפשטות חדה: אף אחד לא יכול להבין אמא שקמה באותו בוקר ולא ידעה שבנה במסיבה ורק אמא אחרת שעברה את אותו הדבר יכולה להרגיש את עומק התהום. באחד הרגעים הקטנים שתיארה, אמא שמחה שסיפרו אותה במסדרון המלון. “זה נשמע מובן מאליו”, היא אמרה, “אבל כשיש הזדמנות רגע לטפל בעצמם הם פורחים.” הרגע הזה הפך לסמל של מה שהעמותה יוצרת, תנאים שבהם מותר שוב לדאוג לעצמך.

סתיו סלע, אחותו של רם ז״ל, דיברה על קבוצת השווים, על הצורך להיות לצד מי שמבינים בלי צורך להסביר. היא תיארה איך במפגש כזה כמעט לא מדברים על שכול, כי הוא פשוט נוכח באוויר, מורגש. ומתוך הנוכחות הזו מתאפשר להיות מי שאתה. לראות גם את ההורים נהנים, את אביה סימו פורח על הבמה כחלק מלהקת הארט אוף נובה, יוזמה של העמותה שמחברת שורדים ובני משפחות שכולות דרך מוזיקה, ולחוות בתוך השבר גם רגע של חיות.

זהבה בנימין כהן שיתפה בכאב היומיומי שאינו מרפה, ובו בזמן בתנועה המורכבת שמתרחשת כאן. במקום הזה היא יכולה לצחוק עם אמהות אחרות מבלי להרגיש אשמה על כך שהיא אמא שכולה וצוחקת. היא תיארה איך לראות את הנכדים יוצרים ושמחים עושה לה טוב, ואיך עצם הידיעה שיש משענת ויש למי לפנות היא קריטית.
מאיר זוהר דיבר על ההנצחה ככלי טיפולי, על הבחירה לפעול, לבנות, לכתוב את הזיכרון כפי שהיה ולא לאפשר לאיש לרכך או לשכתב את ההיסטוריה. עופק ליאור הגדיר את המפגש במילים מדויקות: זה לא רק מכונן, זה אוויר לנשימה. וגם לנשמה.

בתוך כל העדויות הללו בלטה עשייתה של עמותת קהילת שבט הנובה, לא כגוף חיצוני, אלא כקהילה חיה שנושאת על כתפיה אחריות עמוקה. היוזמה, ההובלה, הסדנאות, פעילויות היצירה לילדים, הליווי הרגשי, המוזיקה, המפגש האנושי, כל אלה אינם אירוע חד פעמי אלא תשתית שיקום מתמשכת. כפי שנאמר בכתבה, העמותה מאפשרת למשפחות לעבור את השיקום שלהן כמשפחה.

המפגש בים המלח היה ביטוי חי לעשייה הזו. בתוך מציאות של שבר ותקומה, הוא יצר מקום שבו מותר לנשום, לשיר, להחזיק כאב וגם לגעת לרגע בחיים.

אנחנו ממשיכים יחד. להוביל, ללוות, להנציח ולבנות קהילה שמחזיקה אור גם במקום שבו נדמה שהחושך סמיך במיוחד.